אני יושבת מולו, צעיר חייכן ומלא עדינות שגופו הצנום עטוף בגלימה כתומה. הוא רק בן 21 אבל הצליח לעורר בי השראה עמוקה בבגרות שלו, בשלווה הפנימית השקטה שלו, ביכולת האדירה שלו להכיל ולחמול.
אל תתנו למראה הנזירי המסורתי שלו להטעות אתכם – הוא סקרן וצמא לידע, וכשאני שולפת את המצלמה הקטנה שלי – העיניים שלו נדלקות. הוא מבקש לראות אותה מקרוב, מתנסה באופציות השונות, מצלם אותי ומחייך בהתלהבות מהטכנולוגיה החדשה.
הכל החל בפגישה מקרית במנזר בלאונג פרובנג, הבירה הרוחנית של לאוס, כאשר ביקשתי לקבל הצצה לחיי הנזירים, והוא הזמין אותי בפתיחות ונדיבות להשתתף בסשן של תפילה ובמדיטציה יחד עימם – אשר הותירו אותי, ההיפרית חסרת המנוחה, בשלווה נינוחה שלא הכרתי קודם.
למחרת אני מבקשת להיפגש אתו שוב, סקרנית להכיר את העולם ממנו הוא מגיע ובעיקר להבין מה מביא בחור צעיר כמותו, לוותר על הריגושים והחופש שמאפיינים את בני גילו, להתמסר לבודהיזם ולהפוך לנזיר.
אנחנו נפגשים בחצר המנזר ועל רקע התופים העתיקים שיוצרים תפאורה מושלמת לדמותו, הוא מתחיל להסביר.
"שמי המלא הוא Somekiet Siyangvongsar, אבל את יכולה לקרוא לי: Monk Obee " הוא אומר בחיוך מאיר פנים.
"נולדתי בכפר קטן ונידח במחוז בוקאו, בצפון לאוס, קרוב לגבול עם תאילנד.
כשהייתי קטן חליתי מאוד וההורים שלי לקחו אותי אל מעבר לגבול, לטיפול בבית חולים בתאילנד. שם, פגשתי רופא מבנגקוק שטיפל בי היטב ועזר לי להתאושש.
הוא היה רופא אדיב וסבלני, לא רק כלפיי אלא אל כל המטופלים שלו. המעשים שלו עוררו בי השראה וגרמו לי להבין את החשיבות הרבה של ההשכלה, ככלי שמאפשר לנו להתפתח בעצמנו, ובכך מעניק לנו גם את האפשרות לעזור גם לאחרים, בדיוק כפי שהוא עשה עבורי."
מכיוון שלמשפחתו של OB, כמו למשפחות רבות אחרות בכפרים, לא היו את המשאבים לתמוך בו מעבר ללימודים בסיסיים בבית ספר יסודי, הוא מחליט בגיל 14 לעזוב את משפחתו ואת הכפר בו גדל כל ימיו, ועושה מסע מטלטל בן 12 שעות באוטובוס אל לואנג פרובנג, בירתה הרוחנית של לאוס, על מנת להפוך לפרח נזירות (novice) ולהמשיך אל לימודיו בחסות המנזר.
הוא מתחיל את תקופת חניכותו כנוביס במנזר Siphouthabath , בלואנג פרובנג.
המגורים במנזר והלימודים בבית הספר הבודהיסטי הם אמנם בחינם, אך שגרת החיים יכולה להיות קשה למדי, בייחוד עבור נער צעיר.
תנאי הקיום ספרטניים ומתנהלים בשגרת חיים קפדנית שמתחילה מהשעה ארבע לפנות בוקר (!) ומלווה בכללים נוקשים של חריצות, טוהר מידות והסתפקות במועט.
אין לנזירים רכוש אישי. מדי בוקר הם מלקטים את מזונם מתרומות ובמשך שעות רבות הם עוסקים במדיטציה ולימוד כתבי הקודש הבודהיסטים – לא דבר ברור מאליו כאשר אנו חושבים על ילדים ונערים צעירים, מלאי אנרגיה ואדרנלין, שרוצים, כמו שאר בני גילם, לבלות ולהיות חופשיים ממחויבות.
"עבור ילדים רבים ממשפחות עניות באזורים הכפריים של לאוס, הצטרפות למנזר היא ההזדמנות היחידה לחינוך. כל משפחה רוצה שהילד שלהם ילך למנזר כי מעבר לאפשרות לקבל השכלה, הוא לומד להיות אדם טוב יותר, שיתנהג יפה בקהילה ובחברה, וזוהי זכות גדולה עבור המשפחה".
בשנת 2015, כשהוא רק בן 18 הוא לומד לראשונה אנגלית וכמובן שהתלמיד החרוץ שצמא להתקדם מסיים את הקורס בהצטיינות!
אבל הוא לא מונע מרצון אנוכי לקדם רק את עצמו ומתחיל ללמד אחרים בחינם, מתוך מטרה לעזור לאלו שאין להם הזדמנות להשתתף בקורס או שאינם יכולים להרשות זאת לעצמם.
בעוד שרוב פרחי הנזירות הצעירים עוזבים את המנזר וחוזרים לחייהם הרגילים לאחר סיום התיכון, OB נשאר נזיר ומחליט להקדיש את חייו כדי לעזור לאחרים. יחד עם פרח נזירות נוסף, הנערים הצעירים מקימים את ארגון "להמשיך לעזור זה לזה" (Keep Helping Each Other ) שנועד לקדם את החינוך בכפרים הנחשלים, תוך התבססות על עזרה הדדית.
"ישנם פערים גדולים בהזדמנויות להשכלה בין הערים לאזורים הכפריים, החל מהיעדר חומרי הוראה וציוד בסיסי לבית הספר וכלה בהיעדר השראה ומוטיבציה לילדים לרכוש השכלה. בכפרים רבים להורים אין את האמצעים לשלוח את ילדיהם לבית הספר, והם אינם רואים בכך תועלת ולמעשה מעדיפים שילדיהם יעבדו ויעזרו בפרנסת המשפחה."
"בעזרת מתנדבים מכל רחבי העולם אנו מצליחים לגייס תרומות אשר בעזרתן אנו רוכשים ציוד בסיסי עבור הילדים לבית הספר: עטים, עפרונות, נייר כתיבה ועוד – אותם אנו מחלקים בבתי ספר מעוטי יכולת בכפרים הנידחים."
"אנו מעודדים ילדים ומבוגרים לרכוש השכלה, מלמדים אותם כיצד לשמור על ציוד בית הספר והספרים, ואפילו מחנכים אותם למודעות סביבתית. הזיהום הסביבתי שנוצר בשנים האחרונות בשל השימוש בפלסטיק הרס את נתיבי המים של לאוס ואנו מלמדים אותם על מיחזור, ועל החשיבות בשימוש בחומרים מתכלים, כמו שקיות נייר שאנו מלמדים אותם להכין בעצמם."
חשוב לנו לקדם את רעיון העזרה ההדדית ולחזק את הקשר בין האנשים בתוך הקהילה וגם מחוצה לה. ישנם סטודנטים מקומיים רבים באוניברסיטאות שרוצים לעזור לנו באזורים כפריים, אך לא יודעים כיצד, ואנו מכשירים אותם כמתנדבים בקהילות, כדי שימשיכו לתמוך ולעורר השראה גם בהמשך.
בשנתיים הראשונות לפעילותו הפרויקט כבר שירת למעלה מ-1,400 תלמידים בגילאי 5-12 בכ-15 בתי ספר מעוטי יכולת בכפרים מרוחקים במחוזות הצפונים של לאוס. אבל זו רק ההתחלה.
"אנו זקוקים לתרומות נוספות לפעילות השנתית שלנו כדי שנוכל לרכוש השנה עוד ציוד לבית הספר עבור 800 ילדים בגילאי בי"ס יסודי ו-50 מוריהם בעשרה בתי ספר נוספים – זה יכול להיות פשוט מדהים!" הוא אומר בפנים קורנות.
אני מביטה בו מלאת התפעלות. מדהים שהאיש הצעיר הזה, שאין לו כל רכוש מלבד חזון ואמונה עמוקה בדרכו – מצליח לעורר השראה באנשים אחרים מכל רחבי העולם כדי לעזור לאחרים – ויוצר בדרכו הצנועה ומאירת הפנים שינוי של ממש בחברה בלאוס.
אני מזמינה אתכם לצפות בסרטון הקצר והמרגש – שבכל פעם שאני צופה בו הוא מעלה דמעות בעיני…
ואם הוא נגע גם בלבכם ואתם רוצים ליצור שינוי – הצטרפו אליי כדי לעזור לילד או ילדה קטנים, אשר יקבלו מכם שי קטן, שיאפשר להם את ההזדמנות הבסיסית לרכוש השכלה, ויעזור להם לממש את הפוטנציאל שלהם כמו כל ילד אחר, ואולי בכך גם לשנות את עתידם…
להצטרפות לקמפיין – לחצו על הלינק
