לסקרנות ואהבת הטיולים – אין גיל!

"אנחנו לא יכולים לצאת לטיול למרוקו" אומרת לי אמא שלי  "אבא שלך כבר לא מה שהיה פעם. כואבת לו הרגל, הוא מתעייף מהר וכבר לא יכול ללכת הרבה שעות. וחוץ מזה, מה יהיה אם לא ירגיש טוב בטיול?!"  

אני מבינה שהדאגה שלה אליו, נובעת מתוך ההכרה ששניהם מבוגרים יותר ולכן היציאה לטיול בחו"ל נעשית מורכבת יותר, אבל לא מוכנה לקבל את העובדה שהם יוותרו רק בגלל הגיל.

"אז מה עכשיו?" אני עונה "לא תצאו יותר לטיולים כי אולי יקרה משהו? פשוט תישארו בבית ולא תעשו כלום? ואם חס וחלילה באמת יקרה משהו – את חושבת שזה ישנה אם תהיו בבית או בטיול?  להיפך! כל עוד אתם בריאים ומסוגלים תנצלו כל הזדמנות לעשות משהו מדליק ותיהנו מכל רגע, וכשיגיע מה שבהכרח יגיע (עבור כולנו – מבטיחה לכם שאין פה יוצאים מן הכלל…) לפחות תיהנו מהידיעה שלא החמצתם דבר ושיש לכם חוויות משותפות מדהימות לנצור".

בעידן המתקדם בו אנחנו חיים קל יותר לטייל: יש מגוון רב של טיסות ליעדים בכל רחבי העולם, שירותי תיירות נוחים גם במקומות שנחשבו בעבר נידחים או הרפתקנים, ובעיקר טכנולוגיה מתקדמת ונגישה שמאפשרת תקשורת מידית מכל מקום בעולם (כמעט) עם אינטרנט, שיחות וידאו, כלי ניווט ועוד.

כיום אנשים רבים מגלים את עצמם מחדש, דווקא לאחר הפרישה לפנסיה: הם מנהלים אורח חיים בריא, פעיל ומלא חיוניות, התפנה להם הרבה זמן חופשי לעצמם ויש להם גם כסף שנחסך עם השנים. אז למה בעצם לא ליהנות מתקופת הרנסנס של חייהם? זה הזמן שהם מרשים לעצמם להגשים חלומות ישנים ולממש את כל הדברים שתמיד חלמו לעשות ולא הספיקו לממש.

שילוב זה יצר בשנים האחרונות זן חדש של מטיילים: הרפתקנים כסופי שיער שכובשים יעדים בכל רחבי העולם ומוכיחים לכל התרמילאים הצעירים שלסקרנות ואהבת הטיולים – אין גיל!    

נכון, הם אולי לא יתקרחנו במסיבת פול מון בתאילנד, וככל הנראה יוותרו על חוויה של באנג'י בניו זילנד – אבל מצד שני הם נושאים עימם שנים של ידע רחב במגוון תחומים שמעניק להם רקע עשיר, ניסיון רב שנים מטיולים קודמים עם ההבנה (והסבלנות) לספוג ולהכיל תרבות מבלי ל"רוץ" מהר הלאה, וחוכמת חיים שמעניקה לכל חוויה עומק שאי אפשר להשיג בצורה אחרת.

בטיול הקרנבלים שהדרכתי בשנה שעברה בסרדיניה, זכיתי להכיר צעירה חסרת מנוח שכזו שהייתה ה"רוח החיה" והתוססת של הטיול – יעל, בת 72 שמגלה בשנים האחרונות את הצדדים האקזוטיים של העולם.

"לאחר שהתאלמנתי, החלטתי שאני לא אתן לזה לעצור אותי. במקום להישאר בבית ול"קטר" – אני יוצאת לטיולים ביעדים שרק חלמתי עליהם, במהלכם אני מכירה אנשים חדשים, חווה עולמות שונים ומרוויחה חוויות בלתי נשכחות. השנה כבר טיילתי בדרך המשי, לפני כן באוזבקיסטן, והיד עוד נטויה.." היא מחייכת.

 – "ואת לא חוששת שהתנאים יהיו קשים לך או שזה יהיה יותר מדי?"

 

"זה מצחיק כי דווקא לטיול האחרון, אשר היה בבהוטן, יצאתי עם מעט חששות. 

חלק מהמסלול כולל טיפוס מאתגר למנזר בשם "קן הנמרה" בגובה 3,200 מ' וחברה שלי חששה שזה יהיה לי קשה מדי, בכל זאת, מדובר באתגר לא פשוט בכל גיל…. 

החלטתי שלא אוותר מבלי לנסות, ובסופו של דבר מתוך קבוצה של תריסר – הייתי בן הששה שהצליחו להעפיל אל היעד!".

 

"למרות האתגר הפיסי והקושי – הסיפוק העצום והגאווה שהרגשתי בקצה המצוק גרמו לי להבין שהדבר העיקרי שמגביל אותנו הוא התפיסה שלנו את עצמנו ומידת האמונה שלנו לגבי מה אנחנו יכולים או לא יכולים לעשות בכל גיל.

החלום שלי לשנה הבאה הוא לטפס על המאצ'ו פיצ'ו" היא צוחקת "לפחות ננסה ואם לא נצליח לפחות נהנה מהחיים ומהחוויה. מה יש פה להפסיד?" 

תופעה חדשה נוספת שצוברת תאוצה היא טיולים המשלבים קשר בין דורי. לא נדיר היום לפגוש במזרח הרחוק או בדרום אמריקה תרמילאי בן 20 שחולק את חווית "הטיול שאחרי צבא" עם לא פחות מאשר – סבא או סבתא!

כשפגשתי את מנו (24) וסבתה רחל (82) מטיילות יד ביד בסרדיניה – הוקסמתי לגלות ששישים השנים שמפרידות ביניהן לא ממש משחקות תפקיד.

"סבתא שלי גילתה את הטיולים בעולם כבר בגיל 40 ומאז היא לא נחה, ובעיקר בשנים האחרונות היא "טורפת" את החיים ונהנית מכל רגע. כשהיא הציעה לי להצטרף אליה לטיול משותף לא חשבתי פעמיים. בגלל שאנחנו גרות קרוב זו לזו יש לנו קשר טוב, וידעתי שיהיה לנו כייף יחד".

"במהלך הטיול המשותף היה מפתיע לגלות שהסבתא הצנועה והביישנית שאני מכירה, נפתחת לאנשים, צוחקת ומדברת איתם באנגלית, ו"לא פראיירית" בכלל. זה גרם לי להסתכל עליה אחרת ולהעריך את הראש הפתוח שלה, ואת העובדה שהיא לא נותנת לשום דבר לעצור אותה, בטח לא הגיל!"

ויש כאלה שהולכים עד הסוף, כדוגמת משפחת גרוסמן, או ליתר דיוק: שבט גרוסמן, שיצא לטיול מקיף בסרדיניה בשילוב רב-דורי המונה 15 נפשות בראשות סבא גורי וסבתא בתיה, טיילים נלהבים שלא סופרים את הגיל, וממנפים את הטיול המשותף לחוויה משפחתית מגבשת עם ילדיהם, בני ובנות זוגם וששת נכדיהם.   

"זה לא תמיד פשוט לצאת יחד לטיול אינטנסיבי בן שבוע ימים" אומר לי גורי וממשיך "עם כל המורכבויות המשפחתיות, ובייחוד כשציר הגילאים נע מ-12 ועד 80!. 

למזלנו, אנחנו מאוד מגובשים ולמרות שלכל אחד מבני המשפחה יש סגנון אינדיבידואלי ותחומי עניין משלו, ישנם הרבה דברים משותפים בינינו שאנחנו נהנים לחלוק יחד, וכל אחד מוסיף את הצבע המיוחד שלו… "

"זה לא שאין ריבים לפעמים, או חוסר הסכמה אבל בעיני דווקא החוויה המשותפת שלנו יחד היא אחד הדברים שעושים אותנו כזו משפחה מגובשת, ותאמיני לי חבשושית, אין אושר גדול יותר מאשר לראות את כל השבט שלך מטייל, חווה ונהנה יחד!"  הוא מחייך…

ואם חשבתם לרגע, שהכוח המניע מגיע מבני הדור הצעיר – תחשבו שוב. בעוד כשבועיים ימריא הזוג הצעיר לטיול הרפתקני בן 3 שבועות בנמיביה, שם יחוו את אפריקה במלוא עוצמתה הפראית.

ומה נגמר עם הנסיעה של הוריי למרוקו? אחרי שכנועים הם יצאו לטיול וחזרו מאושרים ומלאי חיים, כפי שהרבה זמן לא ראיתי. בעיניים בורקות הם תיארו את חוויותיהם וסיכמו: "זה היה טיול של פעם בחיים!"

החיים לא נגמרים עד שאנחנו לא נושמים את נשימתנו האחרונה.

 

Facebook
Twitter
LinkedIn
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן