במהלך טיול קרנבלים שערכתי בסרדיניה בחודש פברואר האחרון, החלטנו "לשרוף קצת זמן" עד לתחילת תהלוכת הקרנבל ולבקר באופן ספונטני בכנסייה המקומית כדי להתרשם ממיסת יום ראשון.
למרבה הצער, הגענו באיחור לאחר סיומה של המיסה כאשר רוב המאמינים כבר עשו דרכם החוצה.
בעודנו עומדים ברחבת הכנסייה ומשוחחים בינינו, הופתענו לגלות כי חלק מהמאמינים מזהים את השפה העברית ואף מתרגשים מנוכחותם של אורחים מישראל בכנסייתם.
הם ביקשו מאתנו להיכנס אל חלל הכנסייה על מנת לשיר בפנינו שיר, ואנחנו כיבדנו את בקשתם מבלי להבין על מה מדובר.
קבוצה של מאמינים התקבצה מולנו, וכשהם מלווים בנגינת גיטרה הם פצחו בשירה והותירה אותנו המומים!
מי שמכיר אותי יודע שאני לא מחשיבה את עצמי אדם דתי, אבל כאשר שמעתי את מילות השיר, המקודשות לעם היהודי מהדהדות בחלל הכנסייה הרגשתי מחנק בגרון ולא יכולתי שלא לעצור את הדמעות.
בהתחלה ניסיתי להסתיר את העובדה שאני בוכה מחברי הקבוצה אבל מהר מאוד הבנתי שאני ממש לא היחידה שמתייפחת…
בתום השירה מצאנו את עצמנו מחבקים אותם בחום ומודים להם על החוויה המרגשת שהגיעה בהפתעה גמורה. מדהים איך בחמש דקות הפכנו מזרים מוחלטים לידידים בתחושת אחווה וקירבה.
הם מזמינים אותנו לקפה בבית הכומר ואנחנו נענים בשמחה. כולנו נדחקים אל חדר האורחים הצנוע והם מגישים לכולנו בנדיבות קפה וגם שתיה קלה.
באופן ספונטני מחליטה אחת מהמטיילות להעניק להם ספר תהילים קטן בעברית שהיא נושאת עמה, ועכשיו הגיע תורם להתרגש עמוקות מהמחווה.
כשאני חוזרת ארצה אני סקרנית ללמוד יותר על הכנסייה והקשר שלהם אל השירים היהודים.
אני למדה שהם משתייכים לזרם בכנסיה הקתולית הנקרא: Cammino Neo-catecumenale אשר נועד להכשיר את החברים בו במסע חניכה רוחני המכוון אותם לגילוי מחדש של הטבילה.
זרם זה התהווה בספרד בתחילת שנות השישים כאשר האמן קיקו ארגואיו (Kiko Argüello) אשר פורש אל שכונות העוני של מדריד חובר אל כרמן הרננדז (Carmen Hernández) ויחד הם מקרבים את העניים והנדכאים חזרה אל הדת כשהם יוצרים קהילה נוצרית קטנה המקבלת אותם באהבה למרות חטאיהם.
הם פועלים מתוך האמונה כי האל אוהב אותנו כפי שהננו, ובצורה זו, שהיא נטולת שיפוטיות ומלאת חמלה, אנשים רבים מוצאים את דרכם חזרה אל האמונה.
שלושים שנים מאוחר יותר, זרם זה מוכר ע"י הכנסייה הקתולית ומתקיים בלמעלה מ-110 מדינות בכל שש היבשות.
לחברים קשר עמוק אל ישראל והדת היהודית ובסוף מסעם הרוחני הם עולים לרגל לירושלים ומבקרים ב"דומוס גלילאה" (Domus galilea) הסמוך לכפר נחום המשמש אותם כמרכז הכשרת כהונה וחזרה בתשובה.
קיקו שאב השראה מהרב שלמה קרליבך אשר היה מקבץ סביבו את המאמינים בשירה חסידית המלווה בנגינת גיטרה, ושירים יהודים רבים ומוכרים ("ברכנו אבינו", "ארץ זבת חלב ודבש", "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", "הבאנו שלום עליכם" ועוד) הם הבסיס למזמורי התפילה ("Resucitó Chants").
בשיר "שמע ישראל" קיקו מכריז למעשה כי יש לנו אלוהים אחד ולמעשה, כולנו אחים.
אני מביטה שוב בצילום המשותף שלנו בחזית הכנסייה ולא יכולה שלא להתפעם מהאופן שבו אני מגלה שוב ושוב כי למרות ההבדלים בתרבות, בדת והשפה – יש לכולנו מכנה אנושי משותף שמחבר אותנו זה לזה בצורה חזקה.
