המאפייה הקסומה של מריה היא השילוב המושלם בין אומנות, מסורת וטעמיה המופלאים של סיציליה העתיקה, וכששומעים את הסיפור אשר עומד מאחוריה – טעמם המענג של המאפים הופך מתוק עוד יותר…
זהו סיפורה של אישה נחושה ואופטימית שהשתחררה מחיי כאב והקרבה, ובדרכה הנעימה הביאה את סיפור חייה לכדי סיום מתוק במיוחד.
הסיפור שלנו מתרחש באריצ'ה (Erice) עיירה מבוצרת מימי הביניים בעלת היסטוריה מפוארת, המתנשאת בראש צוק כ-750 מ' מעל עיר הנמל טרפאני במערב סיציליה.
הרכבל השקוף עולה באטיות וחושף בהדרגה נופים מרהיבים המשלבים צמחיה ירוקה המשתרעת עד לצוקים כהים תלולים נישאים מעל הים הכחול הנפרש עד האופק.
שעות בין הערביים הן הזמן האידאלי לשיטוט נינוח בסמטאות המרוצפות הצרות.
אור זהוב צובע את חריצי האבן, ואת בתי הקפה הקטנים החבויים בסמטאות לצד גלריות המציגות שלל אריחי קרמיקה מצוירים. ניחוח מתוק נישא באוויר ואני הולכת כמכושפת בעקבותיו עד שמגיעה לחנות המאפים של מריה:
La Pasticceria di Maria Grammatico
"המאפייה היא מקום שמח. כאשר שמש אחר הצהרים חודרת מהחלון האחורי ומאירה את חלונות הזכוכית הצבעוניים של הארונות הישנים, מנצנצת על ערימת המאפים ועל התיירים היושבים לצד שולחנות שיש וטועמים עוגייה או טארט תאנים".
(מתוך הספר" שקדים מרירים")
המזנון הארוך מציג את פאר המורשת של מריה – מגשים עמוסים במבחר עצום של מאפים בכל הצורות, הצבעים והגדלים: פירמידות גבוהות של מעדנים, ממתקי ליקר בציפוי שוקולד מבריק, כלים מלאים בכדורי תפוזים ושוקולד מנצנצים בפידור אבקת סוכר, עוגות פאי ופירות מרציפן מופלאים – יצירות אמנות קולינריות שהמראה המשובב שלהם הוא רק הקדמה לטעמם האגדי.
בסמוך לכניסה לחנות אני מבחינה בדלת קטנה וצנועה. אני מציצה פנימה ונדהמת לגלות את קודש הקודשים: המטבח של מריה.
היא מבחינה בי ומזמינה אותי בחיוך להיכנס פנימה.
מריה בת 78 אבל העיניים שלה מנצנצות בסקרנות של ילדה.
היא מתחקרת אותי על מעשיי ומחייכת בהנאה כשהיא שומעת שאני מטיילת לבדי ברחבי העולם. כאשר היא מגלה שאני עדיין רווקה, היא מספרת לי שגם היא נטולת ילדים.
"העולם יכול להיות מקום קשה. קשה ואכזרי" היא מסבירה בשקט, בזמן שהיא מניחה מולי עוד ועוד מאפים מעשה ידיה. "תאכלי, תאכלי" היא משדלת אותי "את חייבת לטעום את כולם. הכל עשוי מחומרים טבעיים וטריים ונעשה בידיים שלנו עם הרבה אהבה".
אני יושבת ליד השולחן נוגסת בהנאה אמיתית ומופתעת בכל נגיסה מהטעמים המדויקים והעשירים שמתפוצצים לי בפה. הטעמים המופלאים הללו הם הפיצוי של מריה על ילדותה האבודה, שנשללה עקב שנים של עבודה מפרכת במנזר ששימש מקלט ליתומים.
מריה, שהייתה הבכורה ל- 6 אחים במשפחה דלת אמצעים באריצ'ה, זוכרת היטב את המצוקה והעוני בשנות ילדותה בתום מלחה"ע ה-2. "פעמים רבות היינו הולכים לישון מבלי לאכול, כשאנו רעבים". בעיות הפרנסה מחריפות לאחר מותו הפתאומי של האב מהתקף לב, ואמה נאלצת לשלוח אותה יחד עם אחותה, אנג'לה, למנזר ששמש מקלט ליתומים.
היא הייתה רק בת 11 כשנכנסה בשערי סן קרלו (San Carlo), יחד עם אחותה הצעירה בת ה-6, ויש לה מעט מאוד זיכרונות טובים ממנו.
"זה היה מקום מרושע, ממש כמו הסיפורים של דיקנס. עם הרבה בדידות ועבודה קשה בלתי פוסקת. עבדתי הרבה ב-11 שנים" היא אומרת "שם – או שאתה עובד או שאתה עובד" היא מוסיפה בחיוך עצוב.
"הייתי משכימה לפנות שחר כדי להדליק את התנורים ואחר כך לשה במשך שעות ארוכות את תערובות הסוכר והבצק. לא היה לנו זמן לשחק או לנוח. עבדנו כל היום והתקיימנו בקושי מתזונה בלתי מספקת של דייסת ירקות. נקודת האור היחידה שמצאתי בחיים המבודדים והקשים במנזר הייתה היצירתיות באפייה".
מריה הצעירה החלה מתבוננת בסקרנות רבה בנזירות: באופן בו הן מכינות, שוקלות ומערבבות את המרכיבים, כשהיא לומדת בחריצות רבה את סודות אומנות מאפי השקדים והמרציפן, אשר היו שמורים היטב על ידי הנזירות.
אחרי 11 שנות עבודה מפרכת והתמוטטות עצבים, היא עוזבת את המנזר ויוצאת לראשונה בגיל 22 אל העולם הלא מוכר מחוץ למנזר ללא רכוש, חפצים אישיים או השכלה פורמלית. כל שיש לה הוא הידע והניסיון הרב שצברה במהלך כל שנות ילדותה והתבגרותה במנזר.
היא מחליטה להקים חנות קטנה בלב אריצ'ה ולעסוק בדבר היחיד שהיא יודעת לעשות הכי טוב: מאפים.
"התחלתי לאט.
הפעילות שלי החלה ב1 ביוני 1964 ולא היה לי אפילו כסף לקנות שקדים.
היו לי רק שלושה קילו שקדים. אז הכנתי מעט ממתקים, וכך התחלתי…"
(מתוך הספר" שקדים מרירים")
מריה, האישה שנותרה עם נפש של ילדה – חוקרת, ממציאה, מחדשת ויוצרת באהבה גדולה במאפיה הצנועה.
עם הזמן שמה של החנות הקטנה נישא בכל פה ומוטבע כקונדיטוריית האמן של אריצ'ה. היא זוכה להכרה בסיציליה ומחוצה לה ואת המאפייה הקטנה שלה פוקדים תיירים ותושבים מקומיים שנשבו בקסם הסיציליאני העתיק.
היא נפרדת ממני בחיבוק חם ומעניקה לי את הספר "שקדים מרירים" המתאר את סיפור ניצחונה המתוק וכולל בין דפיו עשרות מתכונים, אותם היא חולקת בנדיבות רבה האופיינית לה.
"הכישרון אינו כולו שלי" היא מצטנעת בחיוך "זו המסורת שסללה עבורי את הדרך ואני רק חולקת אותה עם כולם"
ולפני שאנו נפרדות אני מצליחה לקבל ממנה את המתכון של מריה לכדורי שוקולד מופלאים
מריה תשמח לחלוק אתכם לא רק את הטעמים המופלאים של מאפייה, אלא גם את סודות הבישול הסיציליאני, ובאתר האינטרנט שלה תוכלו לקבל מידע נוסף על סדנאות הבישול והאפייה שהיא מקיימת…
La Pasticceria di Maria Grammatico – Via Vittorio ,anuele 14, Erice
