בשלהי שנות השלושים שלי הבנתי שאני כלואה בחיים שלא גורמים לי להיות מאושרת. ולמרות כל הפחדים, אי הוודאות והסיכונים – עזבתי משרה נוחה ובטוחה לטובת חלום שלא היה ברור אם בכלל יצליח. הרבה אנשים אמרו לי שאני פזיזה, שזה מאוחר מדי להתחיל הכל מחדש ומי יודע אם אני לא עושה טעות נוראה – אבל אני התעקשתי. כי פשוט כבר לא יכולתי אחרת. 

כמה שנים אח"כ מצאתי את עצמי עובדת בטירוף ובלחץ סביב השעון ולא מגיעה לחצי מהשכר שהיה לי כשכירה – אבל בתוך תוכי הרגשתי שאני עושה את מה שנועדתי לעשות ולמרות שעדיין לא קטפתי את פירות ההצלחה, חשתי שיש משמעות לחיי.

עם השנים המסע הזה גדל והתפתח למקומות שלא דמיינתי או חלמתי להיות: התאהבתי בסרדיניה, אי איטלקי קטן וקסום – ומתוך אהבה אמיתית ותשוקה גדולה הפכתי למומחית באי והתחלתי ללוות קבוצות ופרטיים בטיולי בוטיק חווייתיים. אם היו שואלים אותו לפני עשר שנים אם זה משהו שאני יכולה לדמיין את עצמי עושה – הייתי מתקשה להאמין בכך, אבל כשאתם מאפשרים לעצמכם את החופש להיות מי שאתם באמת – זו המתנה הכי גדולה שתוכלו לתת לעצמכם בחיים.

אז השנה אני מבטיחה לעצמי לפרוץ גבולות: 

לא להישאר במעגל הנוחות, אלא להציב לעצמי מחדש מטרות מאתגרות, פורצות גבולות שמרגשות אותי. להעז לעשות דברים שלא עשיתי מעולם, לא להגביל את הדמיון, המחשבה והמעשים שלי מבלי שניסיתי. להאמין.

לא לוותר גם כשאני נתקלת במכשולים או קשיים. להתמודד עם האתגר ולמתוח את גבולות היכולת שלי. להיות סלחנית לעצמי כשדברים לא מסתדרים ולהבין מהו השיעור שאני צריכה ללמוד מזה (לפעמים השיעור הוא פשוט לשחרר…). 

להתמיד. להתקדם אל המטרה בנחישות וסבלנות, צעד אחר צעד, אבל לא לשכוח שהדבר המשמעותי והחשוב ביותר הוא ליהנות מהדרך.

      5. לתת לאחרים

כבר תיארתי בפוסט קודם – "מעשים קטנים של חסד שפותחים את הלב" כיצד קשישה פעלתנית בת 96 שנותרה מרותקת בבית החווה המבודד בו גרה – הצליחה באמצעי צנוע ופשוט למדי לחולל שינוי מדהים בעולם.

המעשה שלה ריגש אותי בעוצמה אדירה, והניע אותי ליזום (בעזרת אנשים רחבי לב) הטסה של תרומת בגדים גדולה לילדים ותינוקות בכפרים מעוטי יכולת בזנזיבר.