המפגש שלי עם "הלוחש לכבשים" היה מקרי לחלוטין…
בזמן שיטוט בין הכפרים בלב סרדיניה הבחנתי בעדר כבשים רובץ בנחת בשדה. בלי לחשוב פעמיים דילגתי מעל גדר האבנים כדי לצלם אותן מקרוב – אבל הכבשים נדרכו מיד בבהלה, וכך גם כלב הרועים שהתחיל לנבוח עליי, הזרה שמפריעה לשלוותן.
ואז שמעתי שריקה.
מבין העצים הגיח רועה צעיר בבגדי עבודה. בלי לצעוק, כמעט בלי לגעת – רק כמה קולות מצמוץ שקטים ותנועה עדינה של היד, והוא הרגיע את העדר תוך שניות.
עמדתי שם מהופנטת מהשליטה השלווה שלו בעדר, ובליבי כבר כיניתי אותו "הלוחש לכבשים".
מספר דקות מאוחר יותר כבר ישבתי בבית החווה של משפחתו, בלב חבל ברבאג'יה ההררי, אחד האזורים המבודדים והפראיים בסרדיניה, וטעמתי גבינת פקורינו שמיוצרת בדיוק באותו אופן מסורתי כבר מאות שנים. הכבשים רועות חופשי בין ההרים, הגבינות מיושנות במחסן אבן קטן, והכול נעשה לאט. בידיים. בלי קיצורי דרך. עם הרבה אהבה וכבוד למסורת.
אולי בגלל זה התאהבתי בסרדיניה יותר מכל מקום אחר בעולם.
יש בה משהו פשוט ואותנטי שמזכיר איך החיים אמורים להרגיש.
מאז אותו מפגש אני חוזרת שוב ושוב אל משפחת הרועים בברבאג'יה, שאימצה אותי אליה באהבה.
הם אלו שלימדו אותי להכין סיאדס: קינוח הרועים המסורתי של סרדיניה. הלביבות המטוגנות יוצרות שילוב מענג בין מתיקות הדבש העוטף אותן לבין מליחות הגבינה הנמסה בתוכן.
ובכל ביקור מחדש אני נזכרת שדווקא במקומות הפשוטים והמרוחקים ביותר מסתתרים הסיפורים הכי מרגשים והטעמים הכי מענגים…
מצרכים: (4 מנות )
חצי קילו קמח סולת
3 ביצים
מים פושרים (קצת פחות מכוס, להוסיף לפי הצורך)
מלח לפי הטעם
50 גר חמאה (במקור שומן חזיר, מטעמי כשרות ובריאות המרתי בחמאה)
גרידת לימון
450 גרם גבינת פקורינו או גבינת עיזים אחרת (לא מומלחת)
שמן לטיגון
דבש או סילאן לפי הטעם
אופן ההכנה:
- נפו את הקמח לקערה.
- צרו גומה במרכז והוסיפו קורט מלח. הוסיפו בהדרגה את הביצים והמים. לושו בידיים למשך 15 דקות לפחות.
3. הוסיפו בהדרגה את החמאה והמשיכו ללוש עד שהבצק חלק ומוצק.
4. צרו כדור מהבצק, עוטפים בניילון נצמד והניחו ל- 30 דקות במקרר.
5. רדדו את הבצק לעובי 2.5 ס"מ.
6. קרצו עיגולים עם רינג עגול בעל שוליים משוננים בקוטר 10 ס"מ (אם אין אפשר עם כוס)
7. מגררים את הגבינה ומערבבים עם גרידת הלימון.
8. מניחים כפית מהמלית במרכז כל עיגול ומברישים את שוליו במברשת טבולה בחלבון ביצה.
9. מכסים בעיגול נוסף ומהדקים היטב את הקצוות.
10. מטגנים את הלביבות בשמן עמוק עד להזהבה, ומניחים על נייר סופג לספיגת עודפי השמן.
11. יוצקים בנדיבות דבש או סילאן מעל הלביבות החמות (אפשר לחמם מעט כדי שיהיה נוזלי יותר).
החוטאים מבינינו יכולים להוסיף גם אבקת סוכר…
בסרדיניה מגישים את הסיאדס מיד אחרי הטיגון, כשהגבינה הלוהטת עדיין נמסה בפנים, לכן מומלץ לנהוג במשנה זהירות בביס הראשון.
אפשר לשדרג את המלית לפי הטעם האישי, למשל עם אגוזי מלך קצוצים או צימוקים שהושרו ברום.
בתיאבון!
