שיעורים לחיים שלמדתי מבן 106: פוסט פרידה מצעיר נצחי (כמעט)

"את חייבת להכיר את ג'וליו שלנו" אמר לי דניאל, לאחר שביקשתי להיפגש עם מאריכי חיים מעל גיל מאה בסרדיניה "הוא חתיכת טיפוס. אני בטוח שקשיש כזה מעולם לא פגשת".

 אמר ושלח לי צילום מ"רכיבת הכבוד" שנערכה לכבוד יום הולדתו המאה, בה השתתפו אנשים רבים, מהכפר סן ספרטה ומסרדיניה כולה.

© Pier Paolo Perra

ואכן ג'וליו המקסים כבש את ליבי מפגישתנו הראשונה ובכל ביקור שלי בסרדיניה ביקשתי להיפגש עם האיש האהוב הזה שמילא אותי בשמחה ואופטימיות כל פעם מחדש.

השבוע הוא הלך לעולמו, כמעט בן 106 ומלבד משפחה גדולה ומאות אוהבים – האיש היקר הזה הותיר אחריו כמה דברים חשובים שלימדו אותי על החיים:

לא סופר את הגיל –  רכוב על אופניו ללא קסדה הוא מדווש במרץ לכיווני. כך נתקלתי בפעם הראשונה בג'וליו שאז כבר מלאו לו 101 שנים.  וכשראה אותי מחכה לו עם המצלמה, הסיר ידו מן הכידון ורכב בנונשלנטיות עם יד אחת בלבד, משוויץ ממש כמו ילד….

מדי שנה ביום הולדתו הוא היה עולה על אופניו ומוביל בגאווה את קבוצת איגוד רוכבי האופניים, שהכריזה עליו בתור חבר הכבוד שלה, במסע רכיבה בהובלת ילד היומולדת הגאה.

© salvatore moi

בשנת 2015 הוא שובר שיא נוסף:  בגיל 102 הוא זוכה להיות "המבקר המבוגר ביותר" בתערוכת אקפו במילאנו, ולשם כך הוא עולה על טיסה בפעם הראשונה בחייו.

ג'וליו, הצעיר הנצחי הוכיח לכולם כי גיל הוא רק מספר כרונולוגי והתעקש ליהנות מכל רגע עם ניצוץ שובב בעיניים.

לשמור על פשטות –  למרות שהוא נחשב לסלב בסרדיניה מעצם היותו מאריך חיים, ואפילו ברחבי העולם כבר עשו עליו כתבות ואפילו תוכנית דוקומנטרית – הוא לא נתן לפרסום "לעלות לו לראש". 

הוא שומר על חיים רגילים וצנועים במיוחד, כפי שעשה כל חייו.

הבית הקטן שקירותיו עמוסים במחוות הוקרה, מרוהט בפשטות מעשית, הוא עדיין רוכב על זוג האופניים שמשמש אותו למעלה מ-40 שנה ומכונה בחיבה  Graziella, וממשיך באורח חייו הרגיל ללא כל הפרעה.  

כששאלתי אותו בפגישתנו הראשונה מהו הסוד שלו לאריכות החיים – משך בכתפיו וענה:

"אין לי סודות, אני אדם רגיל שחי חיים פשוטים: אני אוכל הכל אבל במתינות: קצת גבינה מעט לחם, ירקות ופירות. אני רוכב על האופניים בכל יום, אני מוקף במשפחה אוהבת וחברים רבים ויש לי הרבה מאוד עיסוקים.

מה עוד צריך בן אדם?"

לפעול בהתלהבות – במשך כל חייו ג'וליו עבד בחריצות כדי לפרנס את משפחתו. "עבדתי בהכל: הייתי סנדלר, סוחר, חקלאי של ירקות ופירות וגם בנאי. אני כמו נפוליטני – עושה הכל ולא בוחל בכלום". הוא צוחק לעצמו. 

גם לאחר פרישתו לפנסיה ג'וליו לא מפסיק להעסיק את עצמו, ונראה שהוא לא נח לרגע:  בחצר הוא מטפח גינת קטנה עם צמחי תבלין, ולצידה פינת עבודה, עמוסת כלים בה הוא מכין מפצחי אגוזים: פטישי עץ מגולפים ביד הנושאים בגאווה את שמו ותאריך הלידה שלו – אותם הוא נוהג להעניק כשי למבקריו.

הוא מלא התלהבות בכל מה שהוא עושה, ממש כמו ילד.

אם זה ציור קיר משותף בכפר, עליו חתומים התושבים, אשר לצידו אשר הוא מצטלם בגאווה עם אופניו כשגילו מצוין בהדגשה, או כשהוא מציג בפניי בגאווה גלויה את הפרס השנתי הנחשק: "אפרסק הזהב" שקיבל בהוקרה מהרשות המקומית על תרומתו החשובה לקהילה.

להיות נדיב לאנשים – הוא אדם סימפטי ומאוד אהוב בכפר, במיוחד בשנים האחרונות בהן נהנה ממעמדו המיוחד כמאריך חיים (centanari).

 

 

יש לו קשר קרוב ויומיומי עם בני משפחתו שגרים סביבו: ילדיו נכדיו ואפילו ניניו. 

מאז שהתאלמן, הקשר התהדק אפילו עוד יותר וג'וליו מוקף בשפע אהבה ותשומת לב המאפשרים לו להמשיך לחיות בגפו ובכך לשמור על עצמאותו.

למרות גילו המופלג, יש בו פתיחות רבה, סקרנות בלתי נדלית ואהבת אדם.

נראה שהוא תמיד פתוח לפגוש אנשים חדשים, גם ממקומות אחרים בעולם, סקרן לשמוע אודותיהם וגם נהנה מתשומת הלב שאלה מעניקים לו חזרה.

על כל מבקריו הוא היה מרעיף אהבה וסבלנות אין קץ, ומעולם לא נתן לאף אחד לצאת מביתו בידיים ריקות. אם זה מפצחי האגוזים שהכין עבורם, ערמונים חמים שהיה קולה עבור ילדי הכפר שהיו עוברים בביתו אחרי בית הספר או שקית נייר גדושה באפרסקים המופלאים – גאוותה של סן ספרטה.     

ליהנות מהחיים – למרות ששמר על אורח חיים פשוט ודי סגפני – הוא ידע להשאיר מקום לחטאים קטנים. אם זה ליקר טוב (הייתם צריכים לראות את פרצופו המאוכזב כשנוכח לדעת שהבקבוק המבטיח שהבאתי לו מהארץ מכיל שמן זית ולא יין כפי שציפה) או פרוסת עוגה טעימה.

האיש המקסים הזה שנראה שהחיוך שורה עליו פניו באופן קבוע – הפיץ אהבה ושמחת חיים לכל הסובבים אותו והיה לזה אפקט מדבק. לא במקרה, בכל פעם שחושבת עליו עולה לי חיוך רחב על הפנים.

"הסוד לחיים ארוכים וטובים" הוא היה אומר לי בחיוך רחב " הוא לצחוק הרבה. אל תיקחי את החיים יותר מדי ברצינות!".

בביקור הבא שלי הוא כבר "שידרג" את התשובה, וכשהייתי מפגישה אותו עם תיירים ושואלת לסוד שלו לחיים ארוכים, היה עונה בחדוות ניצחון: "לא למות!"      ואז מתגלגל מצחוק…

התמונה האחרונה שלי עם ג'וליו

היה שלום גוליו היקר, היית אהוב כמו סבא עבורי והארת את העולם כמעט 106 שנים עם החיוך והאור שהפצת. מקווה שתמשיך להאיר עלינו גם מלמעלה. אוהבת אותך, חבשושית 

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn

הצטרפו למועדון "החברים של חבשושית-חינם", השאירו פרטים וקבלו מתנה

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן