זו שעת צהרים בעיר בקולוד (Bacolod) באי נגרוס אשר בפיליפינים.
הרחוב הראשי של העיר פונה מתנועה וקושט בסרטים צבעוניים, ושומרים בחולצות לבנות עומדים בטור ארוך משני צדי הרחוב כשמאחוריהם המון רב שממתין בציפייה. מוסיקה רועמת בוקעת מרמקולים אדירים, מרעידה את הגוף בבסים חזקים, ולבסוף ניתן האות – הפסטיבל יוצא לדרך!
לאורך המסלול רקדנים בתלבושות ססגוניות ומסיכות ענק המקושטות לעייפה בפייטים, נצנצים ונוצות, רוקדים יחד לצלילי המוסיקה הרועמת בתצוגה מרהיבה ומלהיבה של צבעוניות, שמחת חיים והרמוניה מושלמת.
זהו MassKara – פסטיבל שנתי בעיר בקולוד אשר נפתח בתחילת אוקטובר, נמשך חודש שלם (!) ומגיע לשיאו ביום ראשון הרביעי של החודש באירוע המרכזי שכולל תחרות ריקודי רחוב בין קבוצות שונות מהעיר.
המסיכה היא המוטיב המרכזי של פסטיבל זה, שמזכיר במעט את הקרנבל בברזיל.
השם MassKara מאחד את המילים mass (המונים) ו- kara (פנים) ומשמעו, "פרצופים רבים".
זהו גם משחק על המילה "מסיכה" בניב המקומי סבואנו: máscara (שנגזרה בעצמה מספרדית).
פסטיבל MassKara נוצר בשנות השמונים מתוך משבר כלכלי, לאחר שתעשיית קנה הסוכר המקומית קרסה בשל תחרות מבחוץ. בנוסף, באותה תקופה התרחש באזור תאונת מעבורת, אסון טראגי שגבה את חייהם של רבים מתושבי בקולוד.
לאחר אירועים מצערים אלו החליטו תושבי העיר להחזיר את החיוכים לפניהם באמצעות פסטיבל MassKara. המסכות החייכניות היו הצהרת תקווה קולקטיבית של תושבי העיר בקולוד כי הם יעברו את המשבר וישרדו את כל האתגרים שיעמדו בפניהם.
מאז התפתח הפסטיבל והפך לאחת האטרקציות התיירותיות השנתיות הגדולות בפיליפינים בארבעת העשורים הבאים.
בשנותיו הראשונות של הפסטיבל, צריכת הבירה במהלך החגיגות הייתה כה גבוהה, עד שחיסלה לחלוטין את המלאי של מבשלת מנדואה מחברת סן מיגל באי סבו הסמוך. בסופו של דבר הקימה חברת סן מיגל מבשלת בירה בעיר בקולוד, אשר נועדה לשרת את באי הפסטיבל והעיר ללא הגבלה!! ואכן שותים כאן עד דלא ידע….
תחרות ריקודי הרחוב נערכת בין הבאראנגאי השונים בעיר בקולוד.
באראנגאי (barangay) היא היחידה הפוליטית חברתית הבסיסית הקטנה ביותר בחברה הפיליפינית.
כאשר הספרדים הראשונים הגיעו לפיליפינים במאה ה-16, הם מצאו כפרים עצמאיים מאורגנים הנקראים ברנגאי – קהילות קטנות יחסית של כ 50 עד 100 משפחות.
כיום המונח מתאר שכונה עירונית קטנה הכוללת מספר רחובות סמוכים, כפר שלם, או פשוט קהילה קטנה.
כאשר אני נוחתת בבקולוד ומבקשת לצפות בהכנות מקרוב של המשתתפים, מצוותים אותי אל באראנגאי Tangub – הזוכים המאושרים בתחרות של השנה שעברה.
מלאת ציפייה אני עושה דרכי אל אולם הספורט של השכונה, שקצת מפתיע אותי בפשטותו.
כשאני נכנסת אל האולם אי אפשר שלא להתפעל מהצבעוניות העזה של התלבושות המרהיבות שבולטות בססגוניות ועושר פרטים, בניגוד מוחלט לרקע האולם הדל.
הרקדנים עסוקים בתיקונים אחרונים של התלבושות לפני היציאה לתחרות, והם מתייחסים ברצינות תהומית למשימה, שכן מדובר בעניין של כבוד עבורם ועבור חבריהם לשכונה.
התחרות בין הבאראנגיי השונים בעיר עזה, כך שכל חברי הבאנגאי ובני משפחותיהם מתגייסים לטובת המשימה ועובדים קשה לאורך כל השנה כדי להביא אליהם את הניצחון המיוחל.
הם מכינים בעצמם את המסכות שהן מלאכת מחשבת בפני עצמה, תופרים ביד את התלבושות המורכבות על כל פרטיהן ומכינים גם את האביזרים המשלימים (למשל צביעת נעלי הריקוד הלבנות בספריי ורוד למראה אחיד עבור כל הרקדנים).
מוטיב המסכות של הפסטיבל השתנה עם השנים ממסכות בעלות מוטיבים ילידיים לכאלו שהושפעו מהקרנבל של ונציה והקרנבל של ריו.
המסכות הקדומות הוכנו מעיסת נייר, נצבעו בעבודת יד ועוטרו בנוצות, פרחים וחרוזים ילידים, ואילו המסכות העכשוויות כוללות גם חרוזי פלסטיק, נצנצים, נוצות ושאר קישוטים כיד הדמיון הפרוע.
המסיכה עצמה היא חלק קטן מכיסוי הראש העצום, שמשקלו יכול להגיע למספר קילוגרמים. היא מרופדת בחלקה הפנימי בספוג ונקשרת באמצעות שרוכים במהודק לראשו של הרקדן, כדי שתישאר ללא תזוזה.
לפני היציאה לתחרות מאמן הקבוצה, Segundo Jesus Cabalcar, עורך שיחת מוטיבציה קבוצתית.
הוא זה שעיצב את התלבושות, יצר את הכוריאוגרפיה ותרגל את הרקדנים בהרבה אימונים מפרכים שנועדו להגיע לסנכרון והתאמה מושלמת ביניהם.
משם כולנו יוצאים יחד אל אזור האירוע. אוחזים בתלבושותיהם הרקדנים נדחסים אל הרכבים, ואני איתם.
שמחה למצוא מקום בואן הסגור ולא במשאית הפתוחה עליה נוסעים שאר הרקדנים.
ברחוב הראשי כבר מתחילה התחרות.
זה אחר זה מוכרזים הבאראנגאי השונים, כשהם מבצעים מול הקהל את מופע המחול עליו עמלו כל השנה לתשואות הקהל. זהו מחזה מרהיב מלא צבע, תנועה, הרמוניה והרבה שמחת חיים.
הדבר היחיד שמעיב על האווירה במקום הם הרמקולים האדירים שמפוצצים את האוזניים בקולות באסים אדירים. (ולכן עמכם הסליחה על הסאונד בסרטונים:)
לא עוברת שעה מתחילת האירוע והשמיים הבהירים מתחילים להתקדר.
טיפות גדולות של גשם מתחילות לרדת והקהל פותח מטריות שהביא עמו מבעוד מועד. ככה זה בשלהי העונה הגשומה. צריך להיות ערוכים לכל מזג אויר….
הגשם הולך ומתחזק מרגע לרגע, אבל זה לא עוצר את החגיגה לרגע. הרקדנים ממשיכים להופיע במלוא התשוקה וההתלהבות, לא נותנים לגשם הכבד להפריע להם במופע.
כשהגיע תור הברנאגאי שלי (Tangub) להופיע כולם כבר ספוגים עד לשד עצמותיהם. התלבושות המורכבות הופכות כבדות מרגע לרגע והרקדנים מדשדשים בין שלוליות המים.
אבל ברגע שנשמע קול המוסיקה, הם מתעוררים לחיים, מציגים לראווה את התלבושות המושקעות, את צעדי המחול המורכבים המבוצעים בדיוק מושלם והתאמה מוחלטת.
כשהריקוד מסתיים הם מסירים את המסכות הכבדות מראשם, נושמים לרווחה ומחייכים זה לזה, גאים בביצוע שלהם למרות התנאים הקשים – נחושים להביא את הגביע גם השנה הביתה.
הפסטיבל בבקולוד מוכיח כי לא משנה מה התנאים הפיסיים שיש לך (או בעיקר אין לך), לא משנה מהן נסיבות חייך, שאולי לא תמיד מאירות פנים – להיות מאושר זו בחירה.
זה לא תלוי בכסף, או בפרסום או בתנאים נוחים. זה קשור להחלטה להתמקד בטוב בחיינו, להיות אופטימיים כלפי העתיד ובעיקר לחגוג את החיים עם האנשים הקרובים לך בגאווה אמיתית.
פרטים מעשיים:
- איך להגיע? העיר בקולוד באי נגרוס, מרוחקת 50 דקות טיסה ממנילה.
- מתי? הפסטיבל נפתח בתחילת אוקטובר ומגיע לשיאו ביום ראשון הרביעי של החודש. השנה יגיע הפסטיבל לשיאו בתאריך 22/10/2023.
- מה להביא? נעלים נוחות, מצלמה והרבה אנרגיה ומצב רוח מרומם. חשוב להיות מוכנים לכל מזג אויר – יום חם או גשום, לפעמים גם שניהם! ולכן כדאי להביא מטריה מתקפלת, כובע וקרם הגנה גם יחד.
- איפה? כדאי לצאת לרחוב לקסון, בו מתרכז עיקר האירוע, לפחות עשעה לפני תחילת ריקודי הרחוב. מלבד זאת, הפסטיבל מורכב מאירועים רבים ומגוונים: בשעות הלילה מתקיים אירוע Electric MassKara כאשר הרקדנים לבושים באורות ניאון וצבעי LED צבעוניים רוקדים על במות מוארות, טקס בחירת מלכת היופי של הפסטיבל והרבה הופעות מקומיות. (לו"ז מתפרסם באתר הפסטיבל).
- מה לאכול? אל תוותרו על טעימות מהאוכל המקומי, כולל הרבה בירה מקומית. רחוב לקסון מפוצץ בדוכני אוכל ושתיה, והחוויה הקולינרית היא חלק בלתי נפרד מהחגיגות.
רוצים לדעת יותר על הפיליפינים?
הנה 10 חוויות אותנטיות שיאפשרו לכם להכיר את האי לוזון , כמו המקומיים
